עשר שנים אחרי הגדלת חזה, נשים רבות מתחילות לשאול את עצמן שאלה: האם הגיע הזמן להחליף את השתלים? ומה באמת אומרות על כך ההמלצות של מנהל המזון והתרופות האמריקאי, ה־FDA?
על פי ה־FDA, שתלי חזה אינם נחשבים לאביזרים רפואיים המיועדים בהכרח לכל החיים. ככל שהשתלים נמצאים בגוף זמן רב יותר, כך עולה הסבירות להתפתחות סיבוכים ולצורך בניתוח נוסף, לרבות החלפה או הוצאה של השתלים.לנשים עם שתלי סיליקון ממליץ ה־FDA לבצע בדיקת אולטרסאונד או MRI ראשונה לאיתור קרע כחמש עד שש שנים לאחר ההשתלה, ובהמשך מדי שנתיים עד שלוש, גם בהיעדר תסמינים.
ההמלצות הללו מדגישות עיקרון חשוב: ניתוח הגדלת חזה אינו מסתיים ביום שבו השתלים הוכנסו לגוף. הוא מחייב מודעות ומעקב גם לאורך השנים.
וכאן מתחילה הדילמה האמיתית. האם נכון לשמר שתלים תקינים? מתי מומלץ להחליף אותם? ובאילו מצבים כדאי לשקול הוצאה מלאה, ללא הכנסת שתלים חדשים?
עשר שנים אחרי הניתוח: מה באמת צריך לבדוק?
הזמן שחלף מאז ניתוח הגדלת החזה הוא נתון חשוב, אך הוא אינו מספיק כדי לקבוע אם יש צורך בניתוח נוסף.
שתלים יכולים להישאר תקינים במשך שנים רבות, אך עם הזמן עלולים להופיע שינויים במעטפת השתל, ברקמות שסביבו ובמבנה החזה.
בין הסיבוכים האפשריים נמצאים קרע בשתל, התקשות קופסית, שינוי במיקום השתל, כאב או שינוי בצורת השד.
בשתלי סיליקון, קרע עלול להתרחש ללא סימנים חיצוניים ברורים. תופעה זו נקראת קרע שקט, ולכן מעקב המבוסס על בדיקה גופנית בלבד אינו תמיד מספיק.
מעבר לשלמות השתלים, חשוב להעריך גם את השינויים הטבעיים שחלו בחזה לאורך השנים.
הריונות, הנקות, שינויים במשקל, הזדקנות העור ושינויים ברקמת השד יכולים להשפיע על המראה גם כאשר השתלים עצמם תקינים לחלוטין.
לכן, השאלה אינה רק בני כמה השתלים, אלא מה מצבם כיום ומה השתנה בגוף מאז הניתוח הראשון.
האפשרות הראשונה: לשמר את השתלים הקיימים
לא כל מטופלת שעברה הגדלת חזה לפני עשר או חמש־עשרה שנים זקוקה לניתוח נוסף.
כאשר השתלים תקינים, אין ממצאים רפואיים המחייבים התערבות והמטופלת מרוצה ממראה החזה, ניתן לשקול את המשך שימורם לצד מעקב רפואי מתאים.
זו אינה החלטה של הימנעות מטיפול, אלא בחירה המבוססת על הערכת מצב רפואית.
מעקב תקופתי מאפשר לזהות שינויים בשלמות השתלים או ברקמות שסביבם, גם לפני שמתפתחים תסמינים משמעותיים.
חשוב להדגיש כי המעקב אחר השתלים אינו מחליף את בדיקות השד השגרתיות המומלצות בהתאם לגיל, להיסטוריה המשפחתית ולגורמי הסיכון האישיים.
ההחלטה לשמר שתלים קיימים צריכה להיות מבוססת על מידע רפואי עדכני, ולא רק על היעדר כאב או שינוי חיצוני.
האפשרות השנייה: להחליף את השתלים
החלפת שתלים עשויה להיות רלוונטית כאשר מתגלה קרע, כאשר קיימת התקשות קופסית משמעותית או כאשר מתפתחים שינויים אחרים המצדיקים התערבות.
לעיתים ההחלטה נובעת דווקא משיקולים אסתטיים.
מטופלת שבחרה לפני שנים שתלים בנפח מסוים עשויה להעדיף כיום מראה אחר, קטן יותר או בעל פרופורציות שונות.
במקרים אחרים, השתלים שינו את מיקומם או שמראה החזה השתנה באופן שאינו תואם עוד את רצונה של המטופלת.
אלא שהחלפת שתלים אינה בהכרח חזרה על הניתוח הראשון.
במהלך השנים משתנים עובי הרקמות, איכות העור, מיקום השד והכיס שבו נמצא השתל.
לכן ניתוח החלפה מחייב תכנון מחודש של מבנה החזה, ולא רק בחירה של שתל חדש.
לעיתים ניתן להחליף את השתלים ללא פעולה נוספת. במקרים אחרים יהיה צורך לשקול שינוי במיקום השתל, התאמת הנפח או שילוב של הרמת חזה.
כשהשתל תקין, אבל החזה השתנה
אחת ההבחנות החשובות בניתוחי חזה חוזרים היא ההבדל בין מצב השתל לבין מצב רקמת השד.
שתל יכול להיות תקין לחלוטין, ובכל זאת החזה עשוי להיראות שונה מכפי שנראה לאחר הניתוח הראשון.
הסיבה לכך היא שהגוף ממשיך להשתנות.
עם השנים עשויים להופיע רפיון עור, שינוי במיקום הפטמה, ירידה בנפח רקמת השד הטבעית או צניחה של הרקמות.
במצבים כאלה, החלפת שתל בשתל חדש אינה בהכרח פותרת את הבעיה האסתטית.
לפעמים הפתרון המתאים הוא הרמת חזה. לעיתים ניתן לשלב הרמה עם החלפת שתלים, ובמקרים אחרים נכון לשקול הוצאה שלהם.
האבחנה בין שינוי ברקמה לבין בעיה בשתל היא חלק מרכזי בתכנון הניתוח.
האפשרות השלישית: להוציא את השתלים ללא החלפה
יש נשים שמגיעות לשלב שבו הן אינן מעוניינות עוד בשתלי חזה.
לעיתים מדובר בשינוי בהעדפה האסתטית, ולעיתים בהחלטה הקשורה למצב רפואי, לאי־נוחות או לרצון להימנע מהמשך חיים עם שתלים.
הוצאת השתלים היא אפשרות כירורגית לגיטימית, אך חשוב להבין שהיא אינה מחזירה בהכרח את החזה למראה שהיה לפני ההגדלה.
לאורך השנים השתל משפיע על מעטפת הרקמות ועל צורת השד.
לאחר הוצאתו, המראה תלוי בכמות רקמת השד הטבעית, בגודל השתלים הקודמים, באיכות העור ובמידת הצניחה.
אצל חלק מהנשים ניתן להסתפק בהוצאת השתלים בלבד.
אצל אחרות, הוצאה ללא פעולה נוספת עלולה להותיר עודפי עור או שינוי משמעותי בצורת החזה.
במקרים המתאימים ניתן לשקול שילוב של הרמת חזה, כדי לעצב מחדש את הרקמה שנותרה.
לכן, ההחלטה להוציא שתלים אינה עוסקת רק בשאלה מה מוציאים, אלא גם באופן שבו מתכננים את מראה החזה לאחר הניתוח.
פרופ׳ אייל וינקלר עושה שימוש בטכניקה ייחודית לעיצוב השד לאחר הוצאת השתלים, המבוססת על עיצוב מחדש של רקמת השד הקיימת, במטרה להעניק לחזה צורה ומבנה גם ללא צורך בשתל.
מה קורה לקופסית שסביב השתל?
לאחר הכנסת שתל חזה, הגוף יוצר סביבו מעטפת טבעית של רקמת חיבור הנקראת קופסית.
ברוב המקרים מדובר בתגובה תקינה של הגוף לנוכחות השתל.
אצל חלק מהמטופלות הקופסית עלולה להתעבות ולהתקשות, מצב המכונה התקשות קופסית.
התקשות משמעותית יכולה לגרום לשינוי בצורת החזה, לתחושת נוקשות ולעיתים גם לכאב.
במהלך ניתוח הוצאה או החלפה של שתלים יש להחליט כיצד לטפל בקופסית הקיימת.
לעיתים ניתן להשאיר אותה במקומה, במקרים אחרים יש הצדקה להסרה חלקית, ובמצבים מסוימים נדרשת הסרה מלאה.
אין חובה רפואית להסיר את כל הקופסית בכל ניתוח להוצאת שתלים.
ההחלטה תלויה בממצאים הרפואיים, במצב הרקמות ובסיכונים הכרוכים בפעולה.
ומה לגבי הסיכונים הבריאותיים של שתלי חזה?
בשנים האחרונות גברה המודעות לסיבוכים רפואיים אפשריים הקשורים לשתלי חזה.
אחד מהם הוא BIA-ALCL, סוג נדיר של לימפומה הקשור בעיקר לסוגים מסוימים של שתלים בעלי מעטפת מחוספסת.
מדובר במחלה שאינה סרטן שד רגיל, והסיכון להתפתחותה משתנה בהתאם לסוג השתל ולמאפייניו.
נושא נוסף שנמצא בשיח הרפואי הוא Breast Implant Illness, מונח המתאר תסמינים מערכתיים שונים שעליהם מדווחות חלק מהנשים עם שתלים.
הקשר הסיבתי בין השתלים לבין מכלול התסמינים הללו עדיין אינו מובן במלואו. יש נשים המדווחות על שיפור לאחר הוצאת השתלים, אך לא ניתן להבטיח שההוצאה תפתור את התסמינים.
הגישה הרפואית מחייבת להתייחס ברצינות לכל תלונה, לבצע בירור מתאים ולהבחין בין סיבוכים מוכרים לבין מצבים שהידע לגביהם עדיין מוגבל.
נפיחות חדשה ומתמשכת, הופעת גוש, כאב חריג או שינוי משמעותי בצורת השד מחייבים הערכה רפואית.
מדוע ניתוח שני עשוי להיות מורכב יותר מהראשון?
בניתוח הגדלת חזה ראשוני, המנתח פועל ברקמות שטרם עברו את אותה התערבות.
בניתוח חוזר המצב עשוי להיות מורכב יותר.
קיימות צלקות פנימיות, ייתכנו שינויים בכיס השתל, והרקמות עשויות להיות דקות או רפויות יותר.
כאשר משלבים הוצאת שתלים עם הרמת חזה, יש צורך להתייחס גם לאספקת הדם לרקמות, למיקום הפטמה ולעיצוב השד לאחר שהנפח הקודם הוסר.
לכן ניתוחי החלפה והוצאה מחייבים הערכה אנטומית מדויקת, תכנון כירורגי וניסיון מתאים בניתוחי חזה חוזרים.
ההחלטה אינה מסתכמת באופן שבו מוציאים את השתל.
היא כוללת גם את השאלה כיצד לשמור על הרקמות ולתכנן תוצאה המתאימה למבנה החזה הקיים.
האם נכון לשלב הרמת חזה באותו ניתוח?
בחלק מהמקרים ניתן לשלב הוצאת שתלים והרמת חזה במסגרת ניתוח אחד.
במקרים אחרים, בהתאם למצב הרקמות, להיסטוריה הניתוחית ולשיקולי הבטיחות, ייתכן שיהיה נכון יותר להפריד בין הפעולות.
שילוב ניתוחים עשוי לחסוך הליך נוסף, אך הוא גם עשוי להגדיל את היקף ההתערבות ואת מורכבות ההחלמה.
לכן השאלה אינה רק האם ניתן לבצע את שתי הפעולות יחד, אלא האם השילוב מתאים למטופלת המסוימת.
איך מחליטים בין שימור, החלפה והוצאה?
ההחלטה מתחילה בהערכה רפואית הכוללת מספר מרכיבים.
מצב השתלים: סוג השתל, מועד ההשתלה, שלמותו, מצב הקופסית והממצאים בבדיקות ההדמיה.
מצב רקמות החזה: איכות העור, כמות רקמת השד הטבעית, מידת הצניחה ושינויים אנטומיים שהתרחשו לאורך השנים.
המצב הבריאותי: מחלות רקע, ניתוחים קודמים, תסמינים אפשריים וגורמי סיכון רלוונטיים.
העדפות המטופלת: האם היא מרוצה מהנפח הקיים, האם היא מעוניינת במראה אחר והאם היא מעדיפה להמשיך עם שתלים או להוציא אותם.
רק לאחר בחינת המרכיבים הללו ניתן להמליץ על האפשרות המתאימה.
לעיתים ההחלטה תהיה להחליף שתלים. לעיתים להוציא אותם. ולעיתים דווקא להמשיך במעקב ללא ניתוח נוסף.
לפעמים ההחלטה הנכונה היא לא לנתח
אחד העקרונות החשובים בכירורגיה הפלסטית הוא שלא כל שינוי מחייב התערבות.
ניתוח נוסף כרוך בסיכונים, בתקופת החלמה ובאפשרות לתוצאה שונה מהציפיות.
כאשר אין ממצא רפואי המחייב ניתוח והמטופלת מרוצה ממצבה, המשך מעקב עשוי להיות הבחירה המתאימה.
מנגד, כאשר מתגלה סיבוך משמעותי, חשוב שלא לדחות את הבירור או את הטיפול הנדרש.
המטרה אינה להחליף שתלים בכל מחיר, וגם לא להוציא אותם בכל מחיר. המטרה היא לבחור את האפשרות הרפואית הנכונה.
לסיכום: לא רק גיל השתל, אלא מצבו
המלצות ה־FDA מדגישות ששתלי חזה אינם מיועדים בהכרח לכל החיים ושיש חשיבות למעקב רפואי לאורך השנים.
ההחלטה אם לשמר, להחליף או להוציא שתלים צריכה להתבסס על מצבם הרפואי, על השינויים שחלו ברקמות החזה ועל רצונות המטופלת.
בוינקלר קליניק, בהובלת פרופ׳ אייל וינקלר, ההערכה הכירורגית מתמקדת בבחינת האפשרויות השונות ובתכנון טיפול אישי בהתאם למצב הרפואי והאנטומי.
כי השאלה החשובה אינה רק כמה שנים השתלים נמצאים בגוף.
השאלה היא האם הם עדיין מתאימים למצב הרפואי, למבנה החזה ולרצונות של המטופלת כיום.
לקביעת פגישת ייעוץ בוינקלר קליניק ניתן להשאיר פרטים באתר ולבחון את מצב השתלים ואת אפשרויות המעקב או הטיפול המתאימות.