ג'וליה רוברטס המלכה

לאחרונה נבחרה השחקנית ג'וליה רוברטס על ידי מגזין "פיפל" האמריקאי, בתואר האישה היפה בתבל. זאת כשהיא בת 49, אמא לשלושה, וזוכה למעמד המכובד בפעם החמישית בחייה. אכן אישה יפה, שפרצה לתודעתנו כנערת ליווי בסרט הנודע, ומאז נותרה בעיני רבים כאישה היפה בעולם.

לטעמי, לכל גבר בעולם יש את הג׳וליה רוברטס שלו. האישה, שללא קשר למראה החיצוני שלה היא עבורו היפה בעולם, הייתה ונותרה. אחת שישבנה מעט שמנמן, ששערה אינו מושלם, ששדיה לא ייבחרו למגזין בגדי ים, ושעיניה ולחייה לא תככבנה אולי בפרסומת למייק־אפ. אבל היא, הג'וליה הזאת, תרגש אותי או כל גבר אחר מהיום בו הפילה לי לראשונה את הלסת ועד יומי האחרון. השד יודע למה. זה בטח לא רק מראה חיצוני, אבל זה ללא ספק מבוסס ראשית על משיכה גופנית וגם על התאמה נפשית ואינטלקטואלית שלא ניתן להסבירן.

את אחד הרעיונות המעניינים להגדרת היופי שמעתי בפגישה עם פילוסוף אמריקאי שעסק בחקר הנפש. הוא טען שללא כל קשר לפרמטרים מוגדרים של מראה חיצוני, היופי האנושי קשור בראש ובראשונה לאיכויות שמוקרנות מתוכנו החוצה. "איכויות אלה", טען הפילוסוף, "מבוססות בעיקר על האושר שלנו. ככל שאנו מאושרים יותר, אנו יפים יותר".

"אבל אולי", הקשיתי עליו, "אולי האנשים היפים יותר הם פשוט מאושרים יותר?"

"לא", הוא ענה לי, "דווקא הסובלים מנרקיסיזם לעולם אינם מאושרים דיים. הנרקיסיסטים, למרות יופיים החיצוני, רעבים לתשומת לב בדחף נצחי שאינו יודע שובע".

"בכל זאת", הקשיתי, "יש אנשים שהם כל כך יפים, שכל העולם סוגד ליופיים. בלי קשר לשאלה האם הם מאושרים או עצובים, הם פשוט קורצו מחומר אחר. קח למשל את ג'וליה רוברטס, אדוני הפילוסוף", אמרתי לו, "תראה לי גבר אחד, אחד בכל העולם, שטוען שג׳וליה אינה האישה הכי יפה. גם אז, בימים הקשים ביותר שלה, רחוקה מהאושר, כשנאלצה לעבוד למחייתה כנערת ליווי ברחוב בלוס־אנג'לס, גם כשנזרקה מדירתה השכורה, כשכמעט נאנסה על ידי עורך הדין של ריצ'רד גיר, או כשהושפלה בבוטיק ברודיאו דרייב, גם אז היא היתה האישה הכי יפה בעולם. לא אושר ולא סיפורים. יפה זה יפה!"

לאחר השיחה ניגשתי מיד לבחון את התופעה ולחפש לה הסבר מעולמו הצר של המנתח הפלסטי.

חייב להודות שלא מצאתי הסבר ראוי. היא לא נראית מנותחת, ובסרט האחרון בו פגשתי אותה, יחד עם רוברט דה־נירו, סימני הגיל ניכרו היטב על פניהם ועל גופם של השניים. אז התחלתי להבין דבר מה נוסף. ג'וליה רוברטס נותרה יפה בדיוק כמו שדה־נירו נותר יפה למרות השנים. ההבדל בינם לבין דוגמנים בבגדי ים, צעירים, שזופים וחטובים הוא באמת באישיות הקורנת מהם. העוצמה, הלוק, הכריזמה.

ישנם באמת פרמטרים להגדרת היופי. בעולם המודרני רזה ושזוף זה יפה יותר משמן וחיוור. ובכל מקרה, צעיר נחשב יפה ממבוגר. אבל, אצל אהובתי ג'וליה זה לא כל כך משנה אם היא חיוורת או שזופה, נפולת צוואר או מתוחה.

אז מדוע קיימת בכלל תעשיית יופי המגלגלת מיליארדים בכל העולם, אם ממילא יש כאלה שיש להם את זה ואחרים שלא יעזור להם כלום? הפתרון בעיניי נמצא במקום אחר.

כמנתח פלסטי איני מנסה לגרום למטופלות שלי להידמות לכוכבות קולנוע. המטרה שלי כמנתח היא כפולה: הראשונה - לטפל בבעיות גופניות המציקות להן. בכך אנסה להשיב להן את הביטחון העצמי, את תחושת השלמות, ואגרום להן לקרון מאושר.

המטרה השנייה היא לשמור ולהשיב לקדמותו את המראה הצעיר. הכירורגיה הקוסמטית שואפת לממש את הכמיהה האנושית לשתות ממעיין הנעורים. הניתוחים והטיפולים האסתטיים נועדו להוריד לנו שנים בגיל, או לשפר אצלנו רכיבים שיהפכו אותנו למושכים יותר, לפחות לתחושתנו.