תמונה, האם טיפול בחוטים מתאים לצניחת צוואר?
לא רואים עלייך, הכל על רפואה אסתטית מאת פרופסור אייל וינקלר, ידיעות אחרונות מוסף זמנים בריאים

"אוי דוקטור, מה יהיה עם הצוואר..."

שתי קוראות פנו אליי בבקשה להסביר מהם החוטים המשמשים לפנים, מה ניתן לעשות איתם ומה לא, ובעיקר האם ניתן לטפל בצניחת צוואר על ידי חוטים וכך להימנע מניתוח?

החוטים מוצעים ככלי לשיפור מראה הפנים וניתן לשמוע עליהם רבות באתרי האינטרנט, בכתבות שיווקיות ובמודעות מהסוג המבטיח ניסים ונפלאות להשבת המראה הצעיר וכמובן ללא ניתוח. בדרך כלל השימוש בחוטים נפוץ בידיהם של רופאים "אסתטיקנים" בוגרי הכשרה קצרה שאינם מנתחים.

מרבית המנתחים הפלסטיים עימם שוחחתי מעדיפים להשתמש ביכולת הכירורגית שלהם ולהציע ניתוח להרמת הצוואר והפנים כאשר הדבר נחוץ. אך בכל זאת החלטתי להיענות לפניית הקוראות הנאמנות להקדיש לנושא זמן, לימוד ומחשבה, למרות שמעולם לא עשיתי שימוש בחוטים וגם אין לי כוונה להתחיל.

העיקרון בשימוש בחוטים הוא לכאורה גאוני. בדיוק כמו שאנו מושכים אחורה את הפנים והצוואר מול המראה, הרופאים מכניסים תפר מכיוון פאות הלחיים או הצוואר האחורי לכיוון הפה או קו האזור התת־לסתי, לכיוון הצוואר הקדמי, עושים לולאה באזור הקדמי חוזרים עם החוט לאחור ומושכים אותו, ועימו את הרקמות שתחתיו אחורה או כלפי מעלה. החוט הפנימי נותר במקום והפנים משוכות לאחור.

פשוט? בתיאוריה כן, במציאות לא כל כך.

למעשה קיימים שלושה סוגי חוטים. "חוטי אפטוס" (מתוצרת גרמניה), "חוטים קוריאניים", ו"חוטים אמריקאיים". למען האמת, המידע המצוי מאחורי שני הסוגים האחרונים אינו רב.

מניסיוני האישי שנצבר רק ממקרים של נזקים או אי־שביעות רצון, החוטים לוקים בחסרונות לא מעטים.

הפעולה כואבת ומצריכה הרדמה מקומית, והתוצאה המתקבלת אינה ניתנת לניבוי. אורך חיי הפעולה קצר. כבר לפני שנים פירסמתי מאמר בו דיווחתי על נזק לבלוטת הרוק שנגרם משימוש לא מוקפד בחוט ניילון בעל זיזים, שהוחדר לעומק הלחי.

לאחרונה הוחל בשיווק חוטי האפטוס בגרסתם המודרנית (בניגוד לגרסה הישנה). הם עשויים מחומר נספג, אך מאופיינים גם היום בזיזים הבולטים לצדדים ובכך מאפשרים אחיזה ברקמה הרכה של תת־העור ומתיחת העור לכיוון הרצוי.

פניתי לשניים מעמיתיי בכדי לשמוע על עמדתם בנושא.

לד"ר חיים רסנר, מומחה בעל מוניטין בתחומי ניתוחי הפנים, דעה שלילית ונחרצת בנושא החוטים.

"בשום כינוס של כירורגיה פלסטית, המצטיין ברמה מדעית רצינית בעולם לא מוזכרים החוטים ולא בכדי. עקב ריבוי הסיבוכים והתוצאות של עיוותים בעור, מנתחים פלסטיים בארה"ב זנחו את השימוש בחוטים. במו ידיי תיקנתי למעלה מ־20 מטופלות שניזוקו קשה מעיוות שנגרם להן. משיכת העור על ידי חוט מנוגדת להיגיון האנטומי שבבסיס הניתוח שלנו. אנו המנתחים משחררים את העור ומניחים "חוטים" פנימיים, הלוט הם תפרי העיצוב, המהדקים את הרקמה שהתרופפה כלפי מעלה ובכיוון הנכון, כדי ליצור הרמוניה מלאה..."

פניתי גם לעמיתי וידידי הוותיק, המנתח הפלסטי ד"ר מנו רובינפור, בשאלה מתי הוא משתמש בחוטים ומה הוא מסביר למטופלות שלו בטרם הפעולה.

"אני משתמש בחוטי אפטוס נספגים אך ורק בנשים עם צניחה קלה של צידי הלסת. אני בוחר להניח חוטים אצל נשים שעדיין לא זקוקות לניתוח או כאלה שאינן מעוניינות בניתוח ומבינות שהחוטים מציעים פתרון חלקי ביותר וזמני יותר. החוטים האלה בשום אופן אינם מתאימים לצניחת הצוואר. החדרת החוט היא פעולה המצריכה הרדמה מקומית, ובנוסף להעברת החוט בעל הזיזים, אני מוסיף גם חומצה היאלורונית. משך ההשפעה של הפעולה הוא כשנה פלוס מינוס. המחיר כ־7,000 שקל".

הנה כי כן, שתי דעות של עמיתים. מה חושב עבדכן הנאמן הכותב עבורכן ודאי ניחשתן, מבחינתי אם כבר הגענו לטיפול על ידי חוטים, אז נעשה זאת בפעולה כירורגית מיומנת כמו שצריך ועל ידי מי שיודע.