הזרקות לפנים זה רפואה, לא מבצע בסופר

העיסוק בנושא ההזרקות על ידי פלסטיקאים איבד מזמן את הכיוון שלו. מדי זמן מציגים המתנגדים להזרקות סיבוכים איומים שנגרמו ובאותה כתבה מתראיינים אנשים לא מקצועיים אחרים שמשרד יחסי הציבור שלהם הצליח להשחיל אותם לכתבה.

הנושא צריך להיות מטופל גם על ידי התקשורת אבל בעיקר על ידי גופים רגולטוריים שהתקשורת יכולה להניע אותם. כששימשתי יו"ר האיגוד לכירורגיה פלסטית בשנים 2004-2009 סבלנו מפלישתם של רופאים לא מומחים לתחום הכירורגיה. מותן של שתי נשים הביא לתקנות אשר מגדירות למי מותר לנתח מה.

אותו דבר צריך להיות מופעל כאן בנושא הזרקות. הדיון בנושא הזרקות מערב שתי סוגיות שאינן קשורות זו בזו. הראשונה היא ההתנגדות הפמיניסטית או הערכית לעצם הטיפולים, התנגדות שבאה לידי ביטוי במאמרים בתקשורת. הסוגיה השנייה היא סוגיית איכות הטיפול, מקצועיות הטיפול, החומרים בהם נעשה שימוש והתוצאות המושגות, לרבות סיבוכים אפשריים.

במדינת ישראל אלפי רופאים מזריקים, אולם מביניהם - רק כ-180 פלסטיקאים שנפח ההזרקות והשימוש שלהם בחומרי המילוי והבוטוליניום הוא כאחוז משוק שמגלגל מליארדים בשנה. ובכל זאת, אלו מואשמים בכל פעם שמופיעה בתקשורת דמות מפורסמת עם פנים שהשתנו להן לפתע. מרגלית צנעני בחרה להתמודד עם חרדת המוות והפחד מהזדקנות באופן פומבי ושלם עם עצמה. אינני יודע מי טיפל בה ומה עשו לה, מתי זה נעשה ואיך זה יראה בעוד שנה.

אני סבור שכשאישה או גבר מסתכלים במראה וחשים בתהליך שאני קורא לו בגידת הגוף, זכותם לעשות עם עצמם מה שבא להם. יש שיאמרו שצנעני לא נראתה טבעית, וזה מה שמטריד אותי ונוגד את תפיסת העולם שלי כרופא המטפל בהצערת הפנים. אולם, יתכן שעברה ניתוח שתוצאותיו המצוינות עוד תתגלינה בהמשך.

בדיון שלי לגבי המזריקנים, אני טוען שרופאים שעברו הכשרה בת שבועיים שבאו ממקצועות רפואיים שאין להם שום קשר לאנטומיה, לפיזיולוגיה ולתפקוד הפנים, רוכשים חומרי מילוי, בוטוליניום, חוטים ומה לא, ומחליטים שהעיסוק באורתופדיה, גינקולוגיה, פתולוגיה, רפואת ילדים, רפואה דחופה ועוד, מהווה בסיס ראוי להחלטתם להתפרנס טוב יותר על ידי הזרקת חומרים אלו לפניהם של מטופלים - זה מעט בעייתי.

נדרשת הכשרה מסודרת למזריקי החומרים לפנים

הבעיה איננה בסיבוכים, אלו די נדירים ובדרך-כלל הפיכים. העניין האמיתי הוא שחייבים לתת הכשרה מסודרת כמו בכל מקצועות הרפואה המוכרים. וכאן בישראל, ככל הנראה זה לא יקרה. ישנן מדינות בהן הדבר הזה מוסדר טוב יותר בעיקר בגלל דרישת המטופלים.

בישראל ההכשרה העיקרית לאסתטיקנים והיחידה למעשה מוענקת על ידי חברות המוכרות את החומרים. לכן, קיים חשש שרופאים אלו ישלפו את כל תותחי ההזרקות בעלות לא מעטה, גם כאשר אותו מטופל שמגיע אליהם עם עור פנים נפול זקוק בעצם לניתוח להרמת פנים ולא להזרקות, והרי את הניתוח הקוסמטי הם לא יכולים לבצע. אז מזריקים. והרבה.

הצעתי למטופלים היא לדרוש מקצועיות בבואכם לקבל טיפול קוסמטי. מבצע של 300 שקל מתחת לבית זה אולי טוב כשרוכשים עוף או כשקונים מוצר שאינו רפואי. הזרקות לפנים זה רפואה. אנחנו צריכים להפעיל את הקריטריונים שאנחנו מפעילים כשאנחנו בוחרים רופא לילד שלנו. הפרוטוקול הטיפולי במרפאות של מומחי הכירורגיה הפלסטית כולל מילוי שאלון רפואי, בדיקה גופנית כללית, בירור המצב הרפואי, אילו תרופות נוטלים, אלרגיות ועוד. לפני הטיפול מתבצע תיעוד מצולם של הפנים ונערך הסכם בכתב הכולל חתימה של המטופלת על הסכמה תוך הבנה של מה מוזרק לה, להיכן, כמה זמן יחזיק החומר, מה התוצאה הרצויה, מה הסיבוכים האפשריים וכיצד מטפלים בהם. אם כל הנשים המוזרקות בישראל ידרשו מהמזריק שלהם את אותו יחס מקצועי שהן מצפות מהגינקולוג שלהן, ההסתברות לסיבוכים קשים בעקבות הזרקות תשאף לאפס.

*פורסם באתר Ynet - בריאות, טיפוח ויופי