לפני מספר שבועות, בשיאה של עונת החופשים רגשה ארצנו וסערה. לא חוק הלאום ולא מצב בטחוני הביאו את חבריי הטובים לטלפן אליי נסערים ולשאול אם ראיתי מה קרה לפניה של השרה מירי רגב ואם אוכל להסביר "מה היא בדיוק עשתה".
גם אחרי שצפיתי בקליפ בו מדגימה השרה רגב פנים הנראים שונים מתמיד ומעט נפוחים ואילו היא מושכת בשערה ומודיעה על שינוי תסרוקת, לא התלהבתי מלחוות את דעתי על מה שעבר עליה.
ראשית, כי אינני יודע מה קרה לפנים של השרה מירי רגב. אני יכול רק לנחש. שנית, למרות שרגב היא דמות ציבורית הנוהגת לתפקד כמושכת אש וממקדת תשומת לב, כי כך היא רוצה וככה טוב לה, גם למירי רגב יש זכויות וכדאי מאוד שנכבדן.
גם לשרה בישראל יש זכות לפרטיות
יש לה לרגב זכות לפרטיות, אבל יותר מכך יש לה זכות להחלמה מסודרת ומלאה. וכאן בעצם נכנס המסר שלי לאחי הישראלים. לא הגיע הזמן שנפסיק לדחוף את האף שלנו למקומות שאינם שייכים לנו? המקום הישראלי הזה בו הסחבקיות חודרת לפרטיות, אינו חינני.
ולא רק רגב סובלת מזה, קחו למשל אותי. יש לי מכרים השוחים עימי דרך קבע בבריכה אשר דואגים מדי מספר חודשים להודיע לי כי חל שינוי לרעה בגזרתי וכי יש רושם ואפילו מידע מוצק שעליתי במשקל.
חוות הדעת מוגשת לי בדרכים שונות ומגוונות: יש ששואלים אותי מה קרה לי? בטון דואג כאילו ראו אותי בוכה מכאב או נדרס למוות והם מלאי דאגה. מה קרה לי, אני שואל? חביבי, נראה שעבר עליך קייץ מלא אבטיחים, יאמר האחד, אבטיחים? נראה כאילו הבן אדם חזר מאליפות אכילת פיצות.
מטופלות רבות שלי מספרות לי תמיד את הסיפור הבא: "אני דווקא די מרוצה מהניתוח אבל חברות שלי, שהן ממש אובייקטיביות ותומכות שואלות, למה יש לך כל כך הרבה שטפי דם"?
מנותחות אחרות מספרות בכאב ש"הסביבה התומכת" המעניקה ציונים וביקורת, כוללת לפעמים שכנים מזדמנים במעלית, עמם לא דיברו שנים, או אפילו סתם אנשים ברחוב אשר טורחים להתעניין, לשאול, להעיר ואפילו לתת חוות דעת על הניתוח ועל הרופא שביצע אותו.
דברו אחרי 3 חודשים
למה עשית ניתוח עפעפיים, לא שמנו לב שהיתה בעיה? מתי נותחת? כמה עלה? כמה שעות נמשך? לפעמים תגענה גם שאלות שיא התמיכה והפרגון: תגידי, אם כבר עפעפיים אז מדוע ולמה הוא לא הוריד לך אותו דבר משני הצדדים? ולמה נשארה נפילות במצח? מי ניתח, ד"ר XX? חבל שלא שאלת, הוא צ'יקמק את האף לבת דודתי מראשון, למה הלכת דווקא אליו?
אז בערבו של יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, יש לי הודעה לאחי ואחיותי הישראלים האהובים: לכל המטופלים והמטופלות יש רגישות רבה להערות הנזרקות לעברם. גם אם יצאו לרחוב עם שטף דם קטן או נפיחות, הם לא הפכו לרכוש ציבורי.
לאזורים מנותחים לוקח זמן להחלים. דברו על תוצאת הניתוח, אם תתבקשו לכך, אחרי 3 חדשים. יש גם ניתוחים יותר מוצלחים ופחות מוצלחים, חלק מהניתוחים והטיפולים ישיגו רק 98% אחוז שיפור ויידרש ניתוח או טיפול משלים גם בלי שהשכנה תודיע על כך למטופלת. בהערות שלכם, אתם רק גורמים להרגשת אומללות לאנשים שכל מבוקשם היה להיראות אסתטיים יותר, ובזמן שאתם רואים אותם, כל מבוקשם הוא לסיים את תקופת ההחלמה מבלי שחטטן כזה או אחר יעמוד מעליהם עם דיעות, ביקורות וקביעות.